אינטליגנציה רגשית

בסטנפורד הושיבו ילדים בני 4 מול מרשמלו אחד. האמירה: "אתה יכול לאכול אותו עכשיו — אבל אם תחכה כמה דקות עד שאחזור, תקבל שניים." חלק זללו מיד. אחרים נלחמו בפיתוי — כיסו עיניים, שרו לעצמם, בעטו בשולחן — וחיכו. הקסם היה במעקב אחריהם 14 שנה אחר כך: הילדים שהצליחו לחכות היו בוגרים מותאמים יותר חברתית, עמידים יותר ללחץ, ואף קיבלו ציוני SAT גבוהים משמעותית.

מטופל של חוקר המוח אנטוניו דמאסיו. גידול פגע בחיבור בין אזור הרגש למוח החושב. מבחני האינטליגנציה שלו נשארו מושלמים — הוא חשב בהיגיון צלול. אבל הוא איבד לחלוטין את היכולת להחליט: שעות שלמות התלבט אם לקבוע פגישה ליום שלישי או רביעי, שקל אינסוף שיקולים בלי סוף. בלי רגש שיאמר "זה מרגיש נכון", ההיגיון הסתובב במעגלים לנצח.

בחברת הביטוח MetLife בדקו (בעקבות מחקרו של מרטין סליגמן) מה מבדיל סוכנים מצליחים. סוכן ביטוח סופג "לא" עשרות פעמים ביום. הסוכנים האופטימיים — שפירשו כישלון כזמני ומקומי ("היום לא הסתדר") — מכרו הרבה יותר מהפסימיים ("אני גרוע בזה"). כשגייסו סוכנים על בסיס אופטימיות בלבד, גם אלה שנכשלו במבחני הקבלה הרגילים — עקפו את כולם במכירות.

גולמן מביא את מחקרו של ג'ון גוטמן, שצפה באלפי זוגות רבים. הוא גילה שאפשר לנבא בדיוק מדהים מי יתגרש — לא לפי כמה רבים, אלא לפי איך. הרעל הקטלני: בוז וזלזול, ביקורת שתוקפת את האדם ולא את הבעיה, וחומה של התכנסות ("stonewalling"). זוגות ששרדו ידעו לתקן — להכניס הומור וחיבה גם בתוך הריב.